טוב לשמוע

עולם החינוך של ילדים חירשים מתמודד עם דילמה ארוכת שנים: או-או, או: גם וגם.

– האם ללמד ילד חירש לדבר בשפה ה"אוראלית" (מדוברת) ולאפשר לו גם קריאת שפתיים?

– האם ללמד ילד חירש לדבר בשפה ה"אוראלית" (מדוברת) ולאפשר לו להשתמש גם בשפת הסימנים?

אגודת מיח"א למען ילדים חירשים, אשר הוקמה בשנת 1953 ע"י ד"ר עזרא קורין ז"ל ואחרים, החליטה כבר אז: כן לדיבור בשפה ה"אוראלית" (מדוברת), כן לקריאת שפתיים ולא לשפת הסימנים.

מספר שנים לאחר הקמת האגודה, הוקמה תחנת הייעוץ וההדרכה הראשונה של מיח"א בת"א בהנהלתו של ד"ר ג'רי רייכשטיין, אודיולוג ומחנך שהיה בעצמו אדם כבד שמיעה.

לאחרונה איתרתי בארכיון המדינה את החוזר הראשון שפורסם על ידי תחנת הייעוץ וההדרכה הראשונה של מיח"א, אשר פורסם בשנת 1957 תחת הכותרת: הוראות והדרכה ראשוניים להורי ילד חירש.

מסמך זה, שפורסם לפני יותר מ-60 שנה, הוא מסמך מרתק ולא קל לעיכול. מחברי המסמך מציעים להורים לעטוף את הילד החירש שלהם בהרבה חום, אהבה וסבלנות, מבהירים את החשיבות בקריאת שפתיים ובאימוני שמיעה, אך במקביל גם שוללים את השימוש ב"תנועות ידיים" (שפת הסימנים).

מורי ורבי, פרופ' ג'רי רייכשטין ז"ל – מהאבות המולידים של האודיולוגיה והחינוך של ילדים חירשים וכבדי שמיעה בישראל, היה, כאמור, המנהל הראשון של תחנת המידע והתמיכה של מיח"א, מקים החוג לחינוך ילדים חירשים וכבדי שמיעה באונ' ת"א, ממייסדי "שמע", ממיייסדי "בקול" והיו"ר הראשון של הארגון. בנוסף לחוזר הראשון של מיח"א, שאיתרתי בארכיון המדינה, איתרתי בארכיון העולמי של הג'וינט את צמד הצילומים הללו, של ג'רי מרצה בפני הורים במיח"א ת"א בראשית שנות ה-60. מאד הייתי רוצה להיפגש איתו היום ולשוחח על ההחלטה שקיבלו אז, האבות המייסדים של התחום. לצערי ג'רי נפטר לפני כמה שנים.

אבל כן, ממליץ מאד לקרוא ולהעמיק בחוזר (כל הטקסט כאן בהמשך), ולחשוב: האם פעלו נכון. האם משהו השתנה כאן? ואם לא- מה כדאי שישתנה.


"העתיד הוא מאה אלף חוטים, אך העבר הוא אריג שאי אפשר לטוותו שוב" (אורסון סקור קארד, סופר אמריקני).


לפניכם, שני צילומים של ג'רי רייכשטיין ז"ל, המנהל החינוכי הראשון של תחנת הייעוץ וההדרכה של מיחא", מול קבוצה של הורים לילדים חירשים. תמונות אלו צולמו בראשית שנות ה-60. כל הזכויות לצילום שמורות לארכיון הג'וינט העולמי.

הוראות והדרכה ראשוניים להורי ילד חירש

מאת "מיחא" – התחנה ליעוץ והדרכה לילד החרש, ת"א

אל הורי ילדים חירשים

יש לכם ילד ששמיעתו לקויה, לכן אינו מבין ואינו מדבר ככל הילדים האחרים.

אם רוצים אתם להקנות לו את הדיבור, עליכם לשים לב להוראות הבאות, זה יעזור לכם ולילד הרבה מאד:

ראשית עליכם לזכור כי ילדכם דומה בכל לכל ילד רגיל, אלא שהוא כבד-שמיעה. בהתאם לכך יש לנהוג בו כמו בילד רגיל. הדבר היחידי שאינו יכול – זה לדבר. לכן הוא זקוק להבנה, תשומת לב ואהבה רבה. אם לא תחסכו לו באלה, הוא יכיר לכם תודה כל ימיו.

האם יוכל ילדכם ללמוד לדבר? – בהחלט. הדבר רק תלוי בכם, בעזרתכם יוכל לרכוש את הדיבור, להתפתח ככל ילד אחר ולחיות חיים רגילים, כמו כולם.

ובכן, מה עליכם לעשות? עליכם לזכור דבר זה: כל תינוק שומע אלפי פעמים את המילים הראשונות ומקשיב להן ורק כאשר הוא מגיע לגיל שנה, שנה-ורבע הוא מתחיל לומר מלה או שתיים.

הילד החרש אינו יכול ללמוד בדרך זו משום שאינו שומע. במקום השמיעה החסרה לו הוא צריך ללמוד להבין מלים על ידי הסתכלות על תנועת השפתיים של המדבר. דבר זה נקרא קריאת שפתיים. במקום לשמוע את המלה, הילד החרש קורא אותה בעיניו. כאשר יראה את המלה המדוברת פעמים רבות מעל השפתיים הוא יבחין בה במשך הזמן, ולאט לאט יתחיל להבין אותה. לכן שמרו על הכללים הבאים:

א) דבר ודבר אליו תמיד.

ב) דבר, כאשר עיניו מביטות אליך.

ג) דבר כשאתה בגובה שווה אתו, לא רחוק מדי ולא קרוב מדי.

ד) דבר פשוט במלים פשוטות, משפטים קלים וקצרים.

ה) דבר בטבעיות בלי לשנות את תנועת הפה. כאילו אתה מדבר אל ילד רגיל.

ו) יהיה תמיד האור על פניך.

ז) אל תדבר בתנועות ידיים – דבר זה אסור באיסור גמור!

שיטה זו חשובה מאד בשבילו. אתם תיווכחו לראות כיצד הוא לומד להכיר מלה ועוד מלה ולפעמים בעזרת מלים אלה הוא יכול להבין משפט שלם. עניין שלם. ואז יבוא יום והוא ינסה לחזור על מלה שאתם לימדתם אותו. – זוהי ההתחלה.

ייתכן ובהתחלה הוא רק יניע את שפתיו בלי להשמיע קול, או שידבר לא ברור, יעשה שגיאות. כל תינוק המתחיל לדבר שוגה בנסיונו הראשון לדבר. אולם אתם עודדו אותו בלטיפה או בנשיקה. השתדלו להבין מה שהוא רוצה לומר. לכו אחריו אם הוא רוצה להראות לכם משהו המעניין אותו. זה יעודד אותו ויתן לו בטחון והוא יחזור על כל נסיון לדבר. חייכו אליו תמיד ועל כל נסיון לדבר הראו לו בפנים מאירות עד כמה אתם שבעי-רצון. אם ידבר בקול לא רגיל – אל תשימו לב, עודדו אותו שירבה לדבר וישתמש בקולו, כי קולו יתוקן במשך הזמן ככל שירבה להשתמש בו. התחילו ללמד אותו לומר "אבא", "אמא", "בובה", או :דב:, או מלים קלות דומות ואחר-כך תוסיפו עליהן ולאט לאט עוד מלה ועוד מלה. זכרו – דברו אליו תמיד. דברו ודברו – ולעולם לא בתנועות ידיים.

הרבו לצאת אתו לטיולים בסביבה, ובשעת הטיול הסבירו לו את הדברים שעיניו רואות. למען ילמד להכיר את הסובב אותו, כי הרי אין הוא יודע שלכל עצם יש שם משלו. בקרו איתו במקומות שונים כמו בגן החיות, שפת הים, אצל קרובים, בבית הכנסת וקחו אותו לכל מקום שהנכם הולכים. תנו לו לשוחק עם הילדים, קנו לו ספרי ילדים מצוירים ולמדו אותו על פי הציורים.

יש להוסיף, כי עד כמה שתהיה שמיעתו של הילד לקויה – אסור להזניח את שרידי השמיעה שיש לו, יש לפתח אותם. לשם כך השיגו תוף, צפצפות בעלות קולות שונים, ושחקו איתו בהשמעת קולות, דפקו במכסים על סירים, סגרו דלתות בחזקה תוך כדי משחק, קחו את ידו ושימו אותה על צווארכם או לחיכם בעת שאתם מדברים ותנו לו על ידי כך להרגיש את רעידות קולכם. הוא ינסה לחקות אותלן. השתמשו ברדיו: הגבירו את הרמקול ותנו לילד להחזיק את ידיו עליו. הוא ירגיש את המוסיקה. יתכן וכל זה יצעיד את ילדכם לקראת האפשרות שהוא יוכל להרכיב מכשיר שמיעה שיעזור לו הרבה מאד.

אולם נוסף על כל זה, רצוי מאד שיבוא לעזרתו של הילד מורה מיוחד לילדים חרשים, וכדאי להתחיל בזאת ככל האפשר יותר מוקדם. מורה זה יפתח אצל הילד את שרידי השמיעה שיש לו ויקנה לו את לימוד קריאת השפתיים והדיבור וכן יפתח אצלו חושים אחרים, כפי שרק הוא יודע לעשות זאת. אנו מצדנו מוכנים להציע לכם מורה.

ובכן הנכם רואים – הדבר תלוי רק בכם. אם תעזרו לילד בשנותיו הראשונות, שהן החשובות ביותר בשבילו – תפתחו לפניו את הדרך לגדול ולהיות לאדם נורמלי. וככל שתרבו לעזור לו, תראו פרי בעמלכם כי ילדכם ידבר.

אגודתנו, אגודת "מיחא" נוסדה בחלקה הגדול על ידי הורי ילדים חירשים. הצטרפו לשורה. עזרו לנו כדי לעזור לכם. תרמו חלקכם למען חינוך כל ילד חרש בארץ.


לפניכם, צילום החוזר עצמו: