טוב לשמוע

בוודאי חשבתם לעצמכם, אולי הכתוביות מבוצעות על ידי קלדניות וקלדנים מאד מהירים, או אולי באמצעות תוכנה מתקדמת לזיהוי דיבור?

בואו והכירו עולם מרתק שנקרא: Re-Speaking (בתרגום חופשי: חזרה על הדיבור).

בישראל, התמלול באירועים והכתוביות בשידורי הטלוויזיה, הן בשידורים מוקלטים ("כתוביות צרובות"), והן בשידורים חיים ("כתוביות סמויות"), מופקות על ידי קלדנים וקלדניות המקלידים עם מקלדת "רגילה" (הנקראת גם מקלדת QWERTY) אל מול מחשב. 

הסידור QWERTY הומצא בשנות השבעים של המאה ה-19. זהו הסידור הנפוץ ביותר של מקשי המקלדת באנגלית. מקור השם בסדר קריאת האותיות מהקצה השמאלי של השורה העליונה במקלדת המסודרת בסידור זה.

במדינות רבות בעולם, ובעיקר באירופה, כאשר רוצים להנגיש אירוע (יום עיון או כנס למשל) לאנשים כבדי שמיעה וחירשים, או אם רוצים להנגיש שידורי טלוויזיה באמצעות כתוביות, מתבצעת היצירה של הכתוביות באמצעות קריין אנושי העובד עם מערכת מתקדמת של זיהוי דיבור.

שיטה זו נקראת רה-ספיקינג (Re-Speaking).

הרה-ספיקינג משמש לשימושים שונים: עבור סטודנטים באקדמיה, הרצאות, כנסים וכאמור, שידורי ברודקאסט (טלוויזיה).

אז איך עובדת השיטה?

קריין מיומן יושב באולפן מיוחד, וחוזר בקולו בזמן אמת על כל מה שמשודר בטלוויזיה. זהו תהליך של חזרה על כל מה שנשמע לתוכנה לזיהוי קולי, המאומנת לקולו ולהגייתו של אותו קריין.

בנוסף לחזרה על המילים, נותן הקריין (או הקריינית) הוראות, ביניהן הנחיות לסימני פיסוק (פסיק, נקודה, הפסקה), או מה שנקרא "פקודות מאקרו": למשל שינוי דובר, או מילות השירים.

בכדי להיות קריין ברה-ספיקינג, נדרשת מיומנות קוגניטיבית גבוהה, הקריינים עוברים אימונים של חצי שנה עד שיכולים לעבוד בכך. הקריינים מדברים מהר מאד (יותר מהר מהדוברים), עליהם לזכור משפטים קודמים, לנתח את הנאמר, להכניס פיסוק ולתקן אם נדרש תיקון.

הקריינים עובדים במשמרות של שעתיים. בכל משמרת יש שני אנשים המתחלפים ביניהם כל רבע שעה. הקריינים מאומנים בשמירה על הקול כולל תרגילי חימום קולי לפני כל משמרת.

הקריין מסייע להבדיל בין הדוברים בכל אירוע, יש כותרת בצבע אחר לכל דובר. ניתן לבחור מתוך ארבע צבעים: לבן, צהוב, ציאן (צבע קרוב לטורקיז) וירוק. הדובר הראשי לרוב הוא בצבע לבן.

הקריין יכול גם להיעזר בקיצורים המוכנים מראש: אם יש מילה שקשה לרוב להבינה, או מילה החוזרת על עצמה, אזי הקריין יכול להגדיר מראש את מילות המפתח או להגדיר מראש ביטויים שגורים, תחת מילות קוד.

בנוסף, על הקריין להתאמן לפני השידור ולהיות ערוך לפי תוכן השידור. בשידורי ספורט למשל, רצוי כי הקריין יתאמן על שמות השחקנים.

שיטה נוספת המקובלת בעולם, בעיקר בארצות הברית היא קצרנות ממוחשבת: 

קצרנות (בלועזית – סטנוגרפיה), היא שיטה ותיקה מאד, שיטות קצרנות רווחו כבר ביוון העתיקה אשר שימשה עד ימי הביניים. החל מהמאה ה-17, נפוצו שיטות קצרנות המתבססות על עקרון גאומטרי, אשר נפוצו ברחבי אירופה.

הקצרנות נכתבת משמאל לימין כמו בכתב לטיני וכל סימן בה הוא מילה בפני עצמה, כמו בכתב סיני. בקצרנות המילים אינן נכתבות לפי הסדר שלהן באלפבית העברית, אלא לפי הצליל שלהן באמצעות תנועות ועיצורים. זוהי שיטה מאד מהירה. כותבים מיומנים יכולים לרשום בה מהר יותר מאשר בכתב העברי ומהר יותר מאשר בהקלדה. 

במספר מדינות פיתחו את הסטנוטייפ (stenotype machines), אלו "מכונת כתיבה בקצרנות", אלו מקלדות העובדות כמו אקורדים בפסנתר. המקלדות מובנות עם קלידים, שעליהן מקלידים את הפונמות. לחיצה על מספר מקשים יוצרת רצף אותיות המייצרת מילה. מכונות אלו מחוברות למחשב המפענח את הקצרנות (לשימוש בבתי משפט למשל). ניתן גם להקרין את התמלול (המפוענח מהקצרנות הממוחשבת) על גבי מסך (בכנס או יום עיון למשל), או לשדרו לממיר בכתוביות סמויות בטלוויזיה. 

מתי תיכנס השיטה של רה-ספיקינג לישראל? שאלה טובה. נראה לי שהגיע הזמן.