טוב לשמוע

אופירה נבון ז"ל, רעיית נשיא המדינה יצחק נבון ז"ל, היתה הפסיכולוגית הראשונה במרכז מיח"א ת"א ואזור המרכז.

בתחילת שנת 1982, קיבלו בוגרי מיח"א ת"א ואזור המרכז, מכתב מרגש עם הזמנה הנושאת את סמל המדינה, הנה היא לפניכם:

"

רעיית נשיא מדינת ישראל
גב' אופירה נבון
מבקשת את (שם פרטי ומשפחה)
להואיל ולבוא למפגש של בוגרי מיח"א
בשנים תשכ"ב-תשל"ב
ביום ב', כ' באדר תשמ"ד   15.3.82   בשעה 16:30
נא לענות ההזמנה אישית ויש להציגה בכניסה

"

לפניכם תמלול הקלטת האירוע, שאותר לאחרונה בארכיון המדינה.

אופירה נבון: האור מפריע לי לראות אתכם. אני אראה אתכם אחר כך.
לתענוג גדול לראות אתכם פה היום.
גב' אתל כהן, גברת בת עמי יפה, גברת ציפורה פקר שאיננה, גב' ראומה ויצמן, חברות לעבודה, מורות, חברי הנהלה, מר אחראי על הכספים, מר ג'ראסי, צוות מיחא, הורים נכבדים, בוגרי מיחא היקרים.
הייתי רוצה לראות את אותם ילדים שאני זוכרת כשהיו בני שישה חודשים ושנה, ולהשוות עם הדברים היפים שצומחים פה.
אולי אחר כך, אחרי המסיבה, תגשו אליי, ואז אנחנו נוכל לעשות התאמה.
נראה אם אני זוכרת.
אני עומדת פה בפניכם היום, כאשר מציפים אותי זיכרונות עמוקים ויקרים של התרגשות וסיפוק.
אני זוכרת בשמחה ובהערכה, שנים רבות של עבודה במיחא, כאשר בצד כל מה שיכולתי לתת אני לכם ולהורים שלכם, אתם נתתם לי כפל כפליים.
בסיפוק והשמחה שנתמלאתי בו, כאשר ראיתי אתכם מתקדמים, לומדים, ועכשיו ממש אנשים צעירים ונפלאים.
בוגרים יקרים, הטבע אולי המר לכם מראשיתכם.
אולם הבה ונראה כיצד המערכת האנושית, ובעיקר הסביבה החברתית הקרובה לכם, הוריכם, בני משפחותיכם, בסיוע של בעלי מקצוע, בעיקר מורי מיחא, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, חברו כולם יחד להחזיר לכם קמעא את אשר הטבע לא נתן לכם.
אני בטוחה שתסכימו איתי כי חוסנה וכוחה של חברה מושתת על היותה פתוחה ומוכנה לעשות הכל למען אלה הזקוקים לה, כדי לאפשר להם השתלבות והתקדמות בתוכה.
ואכן כינוס זה שלכם, בוגרי מיחא, הורים ומורים, יש בו כדי להצביע על מעורבותנו כולנו בעשייה הזאת.
בראש ובראשונה, עלי להעלות על נס אתכם, הילדים של פעם, והאנשים הצעירים של היום, אשר רק אתם, בכוח רצונכם ובנחישות ההחלטה שלכם, להתגבר על מום מלידה, אתם נותנים את התנופה לכל האחרים, לסייע ולהגיע להישגים הדרושים.

[אופירה: בסוגריים, אני רוצה לשאול, איך אתם רוצים שאני אסתכל? לכאן או לכאן? כי אתם ודאי קוראים את השפתיים שלי. האם זה מפריע לכם שאני זזה מצד לצד, או אתם עדיין יכולים לראות אותי, את השפתיים שלי? זה בסדר? כן? לא לפנות רק… מנחה: בסדר. אופירה: זה בסדר? אם אני ככה קצת מזיזה את הראש? מנחה: כן, זה בסדר. אופירה: אתה מסתכל על ה…, וזה בסדר. אז אתה לא צריך אותי, יש לך את הטלוויזיה. טוב, זה מה שרציתי, שתדריכו אותי. תודה רבה. סליחה. טוב.]

אופירה נבון: לידכם, אנשים צעירים, ילדי מיחא, עומדים ופועלים הוריכם, אשר חייבים להתמודד יום יום ושעה שעה, לא רק עם ה…(נקטע) להתמודד איתו, אלא עם בעיות מיוחדות, הנובעות ממצבכם המיוחד.
אבל לעזרתכם עומדים ההורים, והמורים, והמתנדבים, והפעילים של מיחא, ואנשי הסגל הדיפלומטי, אשר שמו לעצמם למטרה אנושית להיות הגשר, הגשר אותו אתם תעברו עליו בדרככם מן המצוקה האישית שלכם אל ההישגים שבהתמודדות החברתית השווה.
אני שמחה לציין כי החברה הישראלית כולה, ואגודות ציבוריות כמו מיחא בתוכן, התקדמו בעת האחרונה רבות לקראת ניצול נכון יותר של המדע הרפואי, והאמצעים שהמדע פיתח, שהיו לכם לעזר רב, מכשירי השמיעה, מכשיר הווידאו, ואמצעים אחרים, אשר תרמו לכך שקל לכם יותר ללמוד, וגם שינו את היחס של החברה שלנו אל האנשים שיש להם בעיה, שהם מוגבלים במשהו.
לא עוד רואים אתכם היום כאנשים בלתי יצרניים, מקרי סעד, שאתם רק מעמסה לחברה, אלא היום אתם אנשים שווי ערך, שיכולים להשתלב בכל תחומי הפעילות של החברה המודרנית.
ושמחתי לשמוע ואפילו פגשתי פה ביום העצמאות האחרון, בעת שקיבלנו חיילות וחיילים מצטיינים, חיילת, אתם יודעים מי היא הייתה? חניכת מיחא.
חיילת חירשת, שדרשה להצטרף לצה"ל, להתגייס לצה"ל, ואחרי מאמצים קיבלו את התביעה שלה, והיא משרתת כחיילת לכל דבר, עם מדים, ביחידה חשובה מאוד, ולא רק סתם חיילת, אלא חיילת מצטיינת. כל הכבוד לאנשים כאלה.
הרשו לי לשלב בסוף דבריי נימה אישית. אני רואה פה בתוככם רבים אשר זכיתי לטפל בהם בהיותם ילדים קטנים, בני שישה חודשים, שנה, שאפילו לא הלכו עדיין. ואמא הביאה אתכם בזרועותיה, ואני שיחקתי אתכם, דיברתי איתכם בעיניים. ובידיים, ונגעתי בכם.
וכתבתי עליכם דו"ח, ואומרים שהדו"חות האלה ליוו אתכם בבית הספר, ואולי גם בתיכון.
ואני מקווה שבאמת צדקתי בכל אשר כתבתי עליכם.
אבל כשאני רואה אתכם פה, אני רואה שבאמת צדקתי.
וכולכם הפכתם להיות אנשים צעירים מאוד מאוד מתקדמים ומוצלחים.
אני זוכרת בהרגשה של עשייה בקודש, את עבודתי במיחא.
משום שכשאני רואה אתכם פה בבית הנשיא, כרעיית הנשיא, אינני יכולה להעלות על דעתי הרגשה עמוקה יותר של סיפוק ותודה על אשר אני יכולתי לתרום מעט בראשית הדרך שהביאה אתכם עד הלום.
גבירותיי ורבותיי, חניכים יקרים.
בהביטי אל הציבור הנאסף כאן היום, ובראותי פנים מוכרות, המזכירות לי שנות עבודה פוריות, אני חשה חובה נעימה להעלות על נס את עבודתם המסורה של צוות מיחא, הנהלת מיחא והמתנדבים בכל השנים.
מדוקטור קורין היקר זכרונו לברכה, שהיה בין מייסדי מיחא. ויש לכך משמעות סמלית שאנחנו נפגשים פה היום ביום השנה החמישי לפטירתו של איש נפלא זה. יהי זכרו ברוך.
ותיבדל לחיים ארוכים גברת אתל כהן, שכולכם נהניתם מחוכמתה ומידיעותיה.
וגברת ראומה ויצמן, וגברת סימי שמחה, שאיננה איתנו היום לצערי כי בתה חולה.
הגב' ציפורה פקר, בת עמי יפה, ומר ג'ראסי, ועוד רבים וטובים שעשו ומוסיפים לעשות במלאכת קודש זו של מיחא שנים כרבות. ואזכיר גם את דבורה וטובה בחלק האדמיניסטרטיבי.
ולכם צעירים יקרים, אשר בגרתם והייתם לאנשים, מה, מה אאחל לכם.
מי ייתן ותוסיפו לצעוד בדרך ההתקדמות שכבר החילותם בה.
ותהיו למופת ולשם דבר, כהוכחה חיה, הוכחה חיה וניצחת.
ליכולת האדם להתגבר על פגעי הטבע בעזרת רצונו ואישיותו.
כל הכבוד, חזקו ואימצו.

מנחה: תודה לגברת נבון.
גברת סימי שמחה, יושבת ראש מיחא תל אביב ואזור המרכז, איננה איתנו היום לצערנו ואני בטוחה שלצערה הרב גם כן.
אני קוראת לבמה את גברת בת עמי יפה, חברת הנהלת מיחא תל אביב ויושבת ראש ועדת החינוך של מיחא תל אביב, שתישא את ברכת הנהלת האגודה.

בת עמי יפה: גברת אופירה נבון, רעיית נשיא המדינה, נשיאות נכבדה, בוגרי מיחא, הורים ואורחים יקרים.
כבוד לי גדול בשם יושבת ראש הנהלת מיחא תל אביב, הגברת סימי שמחה, שנבצר ממנה מסיבות לא תלויות בה, להשתתף איתנו באירוע מרגש זה.
ומאוד מצטערת על כך כמובן.
ובשם כל ההנהלה, להודות לגברת נבון על שיזמה והזמינה את בוגרי מיחא למפגש זה.
כולנו במיחא קיבלנו בהתלהבות יוזמה זו.
וכאשר התחלנו לקבל תגובות הבוגרים וההורים, גברה ההתלהבות וההתרגשות שלנו.
בתולדות מיחא יירשם תמיד מקום של כבוד הזכות שהייתה לנו במיחא, שגברת אופירה נבון, רעיית נשיא מדינת ישראל, הייתה חלק מצוות מיחא.
אני בטוחה שהיום הזה יישאר חרוט בזיכרון כולנו.
ושוב תודתנו לגברת אופירה נבון.

מנחה: שלושה הורים ושני בוגרים יברכו בשם ההורים ובשם הבוגרים.
הראשונה למברכים בשם ההורים היא גברת ינובסקי, אמו של מרדכי.
בואי בבקשה.

גברת ינובסקי: גברת אופירה נבון, צוות מיחא, הורים, בנים ובנות.
החכם מכל אדם אמר: "חיים ומוות ביד הלשון".
ורבי אברהם אבן עזרא קבע: "הלשון אינה אלא מליץ יוצר בין הלב ובין שומעו".
את הכלי היקר הזה, הלשון, העניקו לילדינו במיחא.
ועל כך ידענו תמיד להודות למורים המסורים.
אבל היום אני רוצה להתעכב על תרומתם של שאר אנשי הצוות.
הצוות הטיפולי שהמארחת החביבה שלנו נמנתה עליהם.
כי נדמה לי שלא תמיד הבינו כולם את חשיבות עבודתם.
המשורר ההודי, טאגור, כתב: "ישנה תקופה בחייו של כל יצור אנושי, כשהנפש רעננה ומוכנה לקליטה. תקופה זו מזדמנת לאדם בילדותו. הנפש הצעירה צריכה להיות חדורת הרגשה כי נולדה בתוך עולם אנושי הנמצא בהרמוניה עם העולם הסובב אותו." ואומנם בתקופה חשובה זו בחיי בנינו ידעו כולם להדריך אותנו ההורים, לעודד אותנו ולעזור לנו להסיר מלב ילדינו את המועקה, את רגשות הקיפוח והזעם שהן לעיתים קרובות מנת חלקם של אלה שהגורל העמר להם ולעזור להם להגיע להרמוניה זו.
סופר צרפתי ידוע הגדיר את האושר כך: "להכיר את גבולות עצמנו ולחבב גבולות אלה על עצמנו." הודות לעזרתכם בנינו הם, לפי הגדרתו, אנשים מאושרים.
ובשם כולנו, אפילו אחרי שנים, תודה לכם.

מנחה: אחרי האמא, תורה של בוגרת מיחא, מרגלית רוברט, לבית אלקלעי.
בבקשה.

מרגלית רוברט: אופירה יקרה, חברי מיחא, אורחים נכבדים.
הרשיתי לעצמי לקרוא לך בשמך הפרטי.
מפני כשמדובר בקשרים שלך עם מיחא, נחיצות תפקידך הרם אינן קיימות.
את שייכת לנו וכזו תישאר תמיד.
גם בעלך, כבוד נשיא המדינה, יאלץ להודות בכך, שהכרנו אותך לפניו.
אין צורך להודות במילים רמות ובמליצות.
הכנס הזה הוא כנס משפחתי, שלך יש חלק נכבד בו.
והמשכן הזה הוא קצת גדול עלינו, ושופך אור פומבי על עבודה שנעשתה בצינעה.
אבל מה לעשות, שאת, אחת מהמשפחה, התקדמת כל כך.
בזכותך, אולי עוד כמה אנשים במדינה ילמדו היום על מיחא.
עבורי מיחא הייתה זכות גדולה.
במקרה שלי אלוהים טעה פעם אחת.
אבל מאז היחסים ביני ובינו השתפרו.
למזל לנו שמיחא מוקמה, מכיוון שנתנה לנו את האפשרות לשמוע ולדבר.
ועל ידי כך נשתלב בחברה השומעת.
אני רואה היום ילדים עם מוגבלות כמו שלי, והם לא הגיעו למיחא, אלא למוסדות שונים.
התוצאה, הם לא השתלבו בחברה.
הם נשארו מבודדים, נרתעו מהחברה השומעת, ו.. מהחברה השומעת שלא קיבלה אותם, ולמעשה, הם נקלעו למעגל סגור.
לך אופירה, מגיעה תודה מיוחדת, על שבאותם ימים, כשהיית פסיכולוגית במיחא, הפנית אותי לגן ילדים רגיל.
וכך למעשה, סללת דרך, שספק אם הייתי מגיעה אליה היום ללא עזרתך ועזרת מיחא.
כיום סיימתי תיכון, שירתתי בצבא, התחתנתי, ואני על סף סיום לימודי במכון וינגייט.
בצד הברכות, יש לי גם הערה.
לדעתי, על מיחא לדאוג לבוגריה גם במישור החברתי, ולא לצמצם דאגתה לילדים בגיל בית ספר יסודי.
שכן, אחת הבעיות, בהם נתקלים בוגרי מיחא, היא שבעת התבגרותם, קשה להם להחליט לאן בעצם הם שייכים, לחברה השומעת או לחברה הלא שומעת.
ידוע שאת אופירה, מקדישה את רוב זמנך הפנוי לעזרה לזולת.
בוגרי מיחא תומכים בך ללא סייג.
נשמח תמיד לעמוד לצידך, ובבוא היום, כשתשתחררי מתפקידייך הנוכחי, דלת בית מיחא תמיד תהיה פתוחה בפנייך, ובוגריה ישמשו לך משמר כבוד.

מנחה: תודה מרגלית.
ועכשיו תורו של אבא.
אל הדוכן מוזמן עורך דין אבשלום אורן, אביה של ורד, בוגרת מיחא.

אבשלום אורן: אה, אני המום ממה ששמעתי עכשיו מבוגרת מיחא שדיברה.
זה היה נהדר.
אה, בשם ההורים אני רוצה להודות לרעיית הנשיא, גברת אופירה נבון, שהזמינה אותנו הנה.
אם כל הילדים מתרגשים כמו שבתי ורד התרגשה בימים האחרונים, אז אני מתאר לעצמי שבאמת זו חוויה גדולה, ואני בטוח שאתם תזכרו את זה הרבה זמן.
תודה רבה.

מנחה: עוד בוגרת, יעל רובינר בבקשה.

יעל רובינר: שלום.
ראשית אני רוצה להודות לך על ההזמנה ועל האירוח הנפלא.
זו הזדמנות לשלב בביקור הזה, פגישה מחודשת עם כל הבוגרים והמורות שהיו בבית מיחא.
אמנם עברו מאז 10 שנים, אך את החוויות של התקופה ההיא לא שכחתי.
אינני זוכרת אותך, גברת אופירה נבון, אך מסיפורים בבית על הבדיקות והטיפול המסור שקיבלתי ממך, ובעזרתה של הטלוויזיה, למדתי להכיר אותך בדרך חד צדדית.
ואני שמחה שהיום אני משלימה את ההיכרות הדו צדדית.
בשם כולם אני מודה לך על שירותך בעבר ובהווה, ונקווה שתהיה עוד הזדמנות להיפגש.
כל טוב ותודה רבה.

מנחה: ברכתה של הגברת כלילה שפיר, אמא של לירית.
בואי בבקשה.

כלילה שפיר: כבוד הגברת אופירה נבון וכבוד הנמצאים.
הכבוד והעונג להודות לך אופירה, על ההזדמנות הנהדרת שהענקת לילדינו ולנו, להשתתף במפגש רעים זה במחיצתך ובאמצעותך, בצל קורת הבית שמסמל עבורנו הרבה.
אני מקווה שאת התודה הילדים נותנים לך בעצם היותם כאן.
מייצגת אני את ההורים ומעידה שיש לי תעודה עם תואר BM בוגרת מיחא.
ואני נושאת (קדימה או אחורה?) ואני נושאת תואר זה בכבוד.
כשם שילדינו הם בוגרי מיחא, גם אנחנו.
ולך אופירה, חלק נכבד בכך.
הן בשותפות שלך בטיפול האינדיווידואלי בילד, והן בתרומתך במפגשי הורים שהיו לנו במיחא.
המקום ובמיוחד הזמן, אינם מאפשרים לחזור אחורה ולשחזר את רצף המאורעות המאפיינים גדילתו, צמיחתו והתפתחותו של ילד בעל מגבל.
לי כאם הפרטים זכורים עד תום והם קשורים במקומות ובאנשים אשר צעדו לאורך כל הדרך ותחנה ראשונה… (נקטע)

…בשבילי הוא היה בית. בית בשל החמימות שהיתה בו, בשל הפתיחות והאהדה. הרצון לתת, לסלוח ולדרוש, לכוון ולפקח. בית כי נסעתי לשם ברצון עם הרבה תקווה. בית כי הרשיתי לעצמי לבכות בו, כי היו אנשים שהרגשתי שאליהם אני יכולה לפנות ואני רוצה לפנות. אני נותנת בהם אמון באותו עניין שהיה לי היקר והחשוב מכל ובבית הזה פגשתי בך אופירה. אני מוכרחה להודות, יש משהו לוחץ בלב לאם ואב כשילדם נכנס לבדיקה אצל איש מקצוע אפילו פסיכולוג. יש הרבה שאלות ומשאלות. אני גם חושבת שהרגישות של הורים לילד מיוחד כמו שלנו היא גדולה ביותר ואני זוכרת שלאחר כמה דקות במחיצתך, הרגשתי כיצד המתח שאיתו נכנסתי לחדר, החליף את עצמו ברגיעה. הרגשתי בתשומת ליבך המיוחדת. קיבלתי תשובות לשאלות ולמדתי שאין תשובות לכל השאלות והדרך ארוכה. מאד חשוב ומשמעותי היה עבורי להרגיש מכמה שיותר אנשים סימפטיה, כי רבים מאוד הם רגעי הכאב והבדידות. מאוד חשוב היה עבורי לדבר אל אדם שהוא גם מקצועי וגם מרשה לעצמו להיות לא מרוחק ומכופתר. ואת ידעת לתת זאת לנו בחום ובהבנה. ולא מצאתי מילים טובות יותר לסיים מאותם שכתב המשורר נתן אלתרמן. " הנה השירים שחוברו לכבודך. למילים שאמנתי חסד לא יתם נרן בחשכה. למדתיך לשיר לך וקצת לחייך רק זאת ויותר לא תדעי נא". תודה

מנחה: שובל בן זאב, גם הוא כמובן בוגר מיחא יגיש עכשיו שי לגברת אופירה נבון. זהו  אלבום שמכיל תמונות של כמה מבוגרי מחיא מתקופת היותם תלמידים במיחא וכיום כמו כן מכיל האלבום ציורים שהילדים ציירו  וברכות שכתבו. 

אופירה: אותך אני מכירה. אתה לא השתנית. אתה רק היית יותר קטן אבל אותם הפנים בדיוק ואותם השערות נכון. אני אראה בתמונה, נכון? שאתה נראה אותו דבר. כן.

יופי תודה רבה, שובל, אמא פה? אבא פה? רק אתה? תמסור להם דרישת שלום אני זוכרת אותם.

שובל: תודה

אופירה: תודה רבה

מנחה: אחרונת המברכים הינה הגברת אתל כהן מי שהיתה המנהלת החינוכית של מיחא תל אביב. אני לא צריכה להציג בפניכם את אתל כהן.

אתל כהן: גם אני מתרגשת. גברת נבון, הנהלת מיחא, הורים יקרים, בוגרי מיחא, צוות מיחא. בעקבות ההתעניינות הגדולה של הגברת נבון, רעייתו של נשיא מדינת ישראל, בילדי מיחא או בבוגרי מיחא, אני מקווה שהגברת נבון תמיד תהיה מוכנה לתת יד עזרה או יד עזר לקידומם של הילדים במיחא בחינוך והשכלה לא רק במיחא אחרי מיחא, מדברים גם על בוגרי מיחא ושילובם בחברה השומעת בכל שטחי החיים לזה דרוש מאוד חינוך והסברה לציבור הרחב דרך כל אמצעי התקשורת וכמו כן חינוך והסברה לאישים בממסד הממשלתי. כמו אני אמרתי, אני מאוד מתרגשת ראיתי אתכם היום כמה אתם גדלתם כמה יפה אתם כמה העיניים שלכם מאירות. מלאי חיים, הבנה. אנחנו מאוד שמחים לראותכם. ובשם כל הילדים, גברת נבון, בשם כל ההורים אני רוצה בשם הצוות בשם ההנהלה, כולנו מודים מאוד אנחנו מאד גאה בכם כולנו כל אחד ואחת. אנחנו, אני מאד גאה בגברת נבון שהיא הזמינה אותנו לכאן. ואנחנו כולנו אומרים תודה ותודה.

מנחה: ביקשו ממני להודיע שיש עוד מתנה לגברת נבון. כתריאל וחבריו הכינו מתנה.

-תודה רבה

מנחה: תמו הברכות ועכשיו תופיע בפנינו להקה מיוחדת במינה. להקת הפנטומימה של יורם בוקר וחבריו רותי גלמן ואורי טננבאום. הם יציגו קטעי פנטומימה.

אנא, שבו במקומותיכם אנו מפנים את המשטח הזה. אפשר יהיה להדליק את האורות ולכבות את הטלוויזיה ואני מקווה שכולנו נהנה. תודה רבה לכם.

לא לקום, לא ללכת. תישארו לשבת…

רגע, רגע, עוד הודעה: בגמר ההופעה נא לא לצאת. אף אחד לא יוצא מכאן לבד. חושך כבר בחוץ. אנו דואגים להסעה של כולם. המבוגרים ילוו את הילדים לאוטובוסים. כעת נא לשבת במקומות.

בוגרי מיחא, יש לכם צילומים מהאירוע? שלחו אלי ואפרסם כאן. תודה

~~~

להאזנה להקלטת האירוע, בקישורים:

קישור 1: (החל מהדקה ה-10)

קישור 2: