טוב לשמוע

בכניסה (בחוץ) תור גדול. הסדרן בכניסה (עם מסיכת פנים) קורא את שעות המוזמנים. אין מסך עם שעות המוזמנים… מנסה להבין מה הוא צועק לו שם… אנשים מצטופפים כאילו אין קורונה… (שני אנשים נכנסו עם תעודה של פטור מתור – הסדרן מכיר העניין – יפה).

עובר מחיצה ראשונה. מגיע למאבטח ששואל (כנראה) על נשק, גז מדמיע. נקסט.

מחכה באולם הממתינים. כריזה קולית + מספר על מסך. סבבה.

מגיע לפקידה שיושבת מאחורי זכוכית. עם מסכה על הפנים. מבקש שתסיר. לא יכולה.

שואלת מלא שאלות – לא מצליח להבין. אומרת שיש מערכת ״איפשהו״. שולף את המיקרופון האישי שלי. מזל. (מספרת לי שהיתה אצלה מישהי לא שומעת ותקשרו ביניהן בכתיבה – יפה). מצטלם, נותן טביעות אצבעות. סיימנו.

יוצא החוצה. חושב לעצמי, הכל פתוח, ניקח אולי קפה טייקאווי?

אחרי כמה דקות: טלפון ממספר חסום (מזל שעוד שומע קצת בטלפון): ״הי! היית אצלי עכשיו. תוכל לחזור? שכחתי להחתים אותך על הטופס״.

חוזר. התור בחוץ עוד יותר צפוף ממקודם, אבל מצליח להיכנס. עולה. חותם. סיימנו.

ישראל 2021..