טוב לשמוע

הכתבה התיעודית המרגשת "ליפול מגן עדן", אשר שודרה לאחרונה בתכנית "המערכת עם מיקי חיימוביץ" עסקה בסיפורם של ילדי מהגרי עבודה מסודן, אשר נולדו וגדלו בישראל וגורשו לפני כמה שנים בחזרה לסודן למציאות קשה מאד. בזכות התגייסות ותרומות של מספר ישראלים, עברו כמה עשרות ילדים לבי"ס פרטי באוגנדה, מה שלמעשה הציל את חייהם ואיפשר להם להיות במסגרת פנימייתית מסודרת ולרכוש השכלה. אחת הדילמות בכתבה היתה האם היה נכון בכלל לחשוף את הילדים לאפשרויות המגורים בישראל, שלמרות שלל בעיותיה, מוגדרת כמדינה מערבית מתקדמת לעומת המצב הקשה באוגנדה.

דילמה אנושית זו עלתה גם בסרט התיעודי המרתק "אמנות בזבל", המוצג כעת במסגרת תערוכת צילומים של האמן ויק מוניס במוזיאון ת"א לאמנות. הסרט מתאר פרויקט אמנותי-אנושי של מוניס, אמן יליד ברזיל, שהתפרסם בצילומיו המשלבים מיחזור של אשפה. מוניס חוזר לארץ הולדתו ועובר להתגורר שנתיים בסמוך למזבלה ענקית בעיר ריו דה ז'ניירו. במזבלה עובדים מאות מלקטי זבל המתפרנסים בדוחק מעבודת איסוף הזבל ומיונו. מוניס בוחר מספר מלקטים, הופך אותם לדמויות בצילומיו, הנמכרים במכירה פומבית. הכסף שגויס נועד לאפשר לגיבוריו להגשים את חלומותיהם. גם בסרט זה עולה השאלה האם כדאי לאפשר למלקטי הזבל, המשתתפים בצילמיו של מוניס, להגיע ללונדון למכירה הפומבית ולחשוף בפניהם עולם רחוק ובלתי-מושג.

הצפייה בסרט והביקור בתערוכה התחברו לי למחשבות רבות שעורר בי ספר שקראתי רק לאחרונה, "כלכלה בגרוש": ברברה ארנרייך יצאה לבדוק כיצד מסתדרים אמריקאים העובדים במשכורות שכר מינימום. לצורך התחקיר עזבה את ביתה והסתובבה במשך חודשים בארצות הברית, עבדה כמלצרית, כמנקה וכזבנית וניסתה לחיות רק משכר עבודתה. ארנרייך מלמדת אותנו ממסעה מהו המושג: "עובדים עניים". גם בישראל, כך מסתבר, עבודה אינה מחלצת מעוני. הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) פירסם לאחרונה כי ישראל היא המדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר מבין 34 מדינות הארגון. "מספר המועסקים העניים בישראל מטפס בהתמדה ועקף בשנים האחרונות את הרמות של ארה"ב ואירופה, עקב הפגיעה הקשה שגורמת עליית יוקר המחייה והירידה בשכר", נכתב בכתבה בסוכנות הידיעות בלומברג.

עוד על החיים על קו המינימום, בפרויקט מרתק של עינת פישביין ואחרים באתר "המקום הכי חם בגיהנום": שבעה אנשים מתעדים עבור האתר את החיים שלהם עם שכר מינימום. לחצו כאן לכתבה "החיים על קו המינימום" ולסקר מחיה בכבוד.