טוב לשמוע

ארגון שמע קם בסוף שנות ה-60 ע"י אנשי מקצוע והורים, בסיוע ארגון הג'וינט ומטרתו קידום הילדים החירשים וכבדי השמיעה בכיתות א-י"ב. שמע מוגדרת כעמותה ארצית, הפועלת לצד המרכזים החינוכיים-טיפוליים של משרד החינוך.

כנער, לא השתתפתי בפעילות החברתית בשמע מלבד פגישות פרטניות עם קלינאיות תקשורת. השתתפתי מדי פעם בפעילויות במועדון "הוד" (המועדון החברתי של שמע), אך מאחר וכמעט כל הילדים הגיעו מהשילוב הכיתתי, ואני מהשילוב האינדיבידואלי , לא הרגשתי שייך. משמע אזכור תמיד לטובה את אסנת צפתי שתמיד דאגה לי וניסתה לסייע לי להשתלב ואת חבר שלי כאח, שלומי אבני, שפגשתי אותו לראשונה בשמע.

לאחר שפרשתי מתפקידי כמנכ"ל ארגון בקול, הציעו לי להצטרף למסד נכויות בג'וינט ישראל. כמובן שבנוסף לכבוד לעבוד בארגון כמו הג'וינט, עבורי זו היתה גם סגירת מעגל: פרופ' ג'רי רייכשטיין ז"ל, שהיה מבין מקימי מסגרות רבות לחינוך ולשיקום ילדים ובני נוער חירשים וכבדי שמיעה וממקימי ארגון בקול, פנה אלי לפני כמה שנים וביקש שאבקר בארכיון הג'וינט ואאתר מסמכים המעידים על פנייתו לג'וינט לסייע בהקמת הארגונים מיח"א ושמע.

ג'רי, כמנהל שמע, היה זה שקיבל את זבולון גורני ז"ל לעבודה בשמע כמדריך צעיר. זבולון ניהל את שמע שנים רבות והיה איש יקר, שהאהבה ההדדית בינו לילדים החירשים היתה גדולה. זבולון נפטר לפני מספר שנים ולא הצמיח לידו דור המשך שיכול היה לקחת על עצמו את ניהול הארגון. מאז, בארבע שנים האחרונות, התחלפו מספר יושבי ראש ושלושה מנכ"לים ובימים אלו אנו למדים כי מחפשים שוב מנכ"ל חדש.

שמע מוגדר כארגון ארצי – אך אין ארגון אחד: שמע מפוצל בין משרד החינוך, שמע ת"א ומספר סניפים בארץ המאוגדים כעמותות נפרדות שלא ברור אם יש קשר ביניהן. מי "אחראי" על העמותה ועל ילדי שמע? משרד החינוך? ההורים?אנשי המקצוע? מי לוקח אחריות על הילדים שעוברים ממיח"א (שמטפל בילדים עד כניסתם לבית הספר) לשמע? האם התקיים או מתקים דיון משמעותי על הילד כמכלול? האם נשמע קולם של האנשים החירשים וכבדי השמיעה בהתווית הרוח הלימודית והחינוכית? האם יש פתיחות לשמוע גם קולות אחרים?

בפוסט הבא: מיח"א