טוב לשמוע

השנה: 1997.

אני חוזר לתל אביב אחרי שחייתי כמה שנים בצפון הארץ. ערוץ התקשורת המרכזי עבור האנשים החירשים וכבדי השמיעה בישראל באותם ימים, היה מכשיר הפקס.

הרגשתי אז, וגם היום את הצורך העצום במידע. ייסדתי וערכתי עיתון בשם: "פקסעיתון": עיתון חודשי בלתי-תלוי לאנשים כבדי שמיעה וחירשים, שעסק בנושאים שהיו רלבנטיים אז, ורלבנטיים מאד גם היום: זהות עצמית, השתלבות בעולם העבודה, התמודדות עם אובדן שמיעה, נגישות, שפת הסימנים ועוד. במגזין גם פורסמו מודעות שונות של פנויים-פנויות, עדכונים על מפגשים לקהילה ואפילו מתכונים.

כל הכותבות והכותבים בפקסעיתון (ברובם) הם אנשים כבדי שמיעה וחירשים, אשר שלחו אלי את מאמריהם, ואני ישבתי אחת לחודש על המחשב, מאגד את המידע לעיתון בן 4 (או 5) עמודים, מדפיס ושולח אחד-אחד בפקס למאות "מנויים". רבות ורבים הפיצו את העיתון עוד הלאה.

קוראים אדוקים שמרו עותקים של חלק ממהדורות ה"פקסעיתון", אך הגליונות כולם מעולם לא עלו לרשת.

השנה: 2020. 
פקסעיתון, על כל 35 גיליונותיו, מונח כאן לראשונה כולו לפניכם.

עידו גרנות